בעונה של מעבר, של סיאן מקגיר קולקציית הבכורה לסתיו-חורף 2024 של אלכסנדר מקווין מנסה לעמוד על הגבול בין המורשת הקבועה של הבית לבין חזון חדש.
ישנו תפנית ניכרת כאשר מקגיר חוקר שטח שמסיט מליבת התווית - הידוע בתפירה החדה ובבנייה ללא רבב - לתחום שבו הצלליות מתנפחות, והפרטים מרמזים על נרטיב חלופי.
זו אוסף שעשוי להשאיר את הטהרנים מהורהרים, כמהים לשרשורים מוכרים, בעוד היא משרטטת את קווי המתאר של זהות חדשה פוטנציאלית.
המהות של העיצובים העונה משקפת התלבטות ולא צעד מוחלט. הדיוק הפיסולי של פעם מתרכך, הופך לחתיכות נמתחות ומתכווצות.
קולקציית סתיו/חורף 2024 של אלכסנדר מקווין
מעיל צר כאן, ג'ינס מתרחב שם ומשחק עם גזירה מרמזים על דיאלוג עם הבלתי מאולף - קונספט שמשאיר את היצירות הללו בחיפוש אחר איזון, ומציע קריצה מאופקת למרד בהקשר של יוקרה.
יש רגע של הרהור כשמקגיר לוקח את המושכות אל אלכסנדר מקווין. קולקציית סתיו-חורף 2024 מתגלה כפתיח לסאגה מתפתחת שבה העלילה טרם התפתחה במלואה.
התווית המהוללת מוצאת את עצמה בצומת של מורשת ואבולוציה, בוחנת עתיד שמכבד את ההיסטוריה המפוארת שלה תוך שהיא נכנסת לטריטוריה לא ידועה. צומת זה מצריך חזון המקיים את מסורת המותג של אתגר מוסכמות ושקול היטב את הכיוון הבא שלו.
